דיסק הוא מבנה מעוגל המשמש כבולם זעזועים בין חוליות. כאשר מתרחשת "פריצת דיסק" חלק מהדיסק הבין חולייתי נע מקומו ועלול ללחוץ על עצב הסמוך לו.

דיסקטומיה, כריתת דיסק, הוא ניתוח בו מוסר החלק בדיסק הבין חולייתי  אשר זז ממקומו. הסרת הסידק הפרוץ מביאה לשחרור הלחץ מהעצב הסמוך. כריתת הדיסק אינה שלמה. רוב הדיסק הבין חולייתי נשאר במקומו ולא מוסר בניתוח. במקום החלק שהוסר אין צורך להניח דבר והוא יצטלק בהדרגה. היו נסיונות לתפור את מעטפת הדיסק על מנת למנוע פריצת דיסק חוזרת אולם לא נמצאה כל תועלת בטכניקות אלה. 

קיימות מספר שיטות לכריתת הדיסק:
1. בשיטה הפתוחה הקלאסית הניתוח מתבצע דרך חתך עורי קטן באורך כ-3-4 סמ', השרירים הסמוכים לחוליה מצד הניתוח מופרדים מהעצם ומוסר חלק קטן מקשת אחורית של החוליה המאפשר גישה לעצב ולפריצת הדיסק.
2. כריתת דיסק אנדוסקופית - שיטה זו נוצרה במחשבה לצמצם את הפגיעה בשרירי עמוד השדרה. בטכניקה זו מוחדרת מצלמה דרך הנקב הבין חולייתי דרך חתך עורי צידי של   כ-1 סמ'  ללא צורך בהפרדת שרירים.
3. מיקרודיסקטומיה - שילוב של הגישה הקלאסית עם שימוש במיקרוסקופ כירורגי אשר עוזר לצמצם את החת העורי ומשפר את בטיחות ההליך עקב תאורה משופרת והגדלה אופטית של השדה הניתוחי.

סיכוני הניתוח - זיהום (1%), קרע מעטפת העצב (2%), פריצת דיסק חוזרת. הפחד השכיח משיתוק לאחר פעולה שכזו אינו במקומו שכן הסכנה לכך מאוד נדירה.

מהלך אחר ניתוחי - כבר למחרת הניתוח ניתן להתהלך ואף להשתחרר. הכאב המוקרן לאורך הרגל הוא הראשון להיעלם. לאחריו משתפר כוח השרירים במידה וקיימת חולשה ולבסוף חולפת או משתפרת תחושת הנימול. לאחר הניתוח ניתן לשוב לעבודה משרדית תוך כ-3 שבועות ולאחר 6 שבועות לעבודה פיזית.